הלכה: הַשׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָונִי כול'. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בָּעֲשִׂירוֹת חַייָב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. כְּתִיב מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק. מִיכָּן אָֽמְרוּ חֲכָמִים. כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ אֵין בֵּית דִּין מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. יִהְיֶה לָךְ. מְנֵה לָךְ אנגרמוס עַל כָּךְ. וְתֵימַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ אֵין בֵּית דִּין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ. רַב מַנְייֵהּ רֵישׁ גָּלוּתָא אנגרמוס וַהֲוָה מָחֵי עַל מְכִילָתָא וְלָא עַל שִׁיעוּרַיָּא. חָֽבְשֵׁיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא. עָאַל רַב קַרְנָא גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. אנגרמוס שֶׁאָֽמְרוּ לַמִּידּוֹת וְלֹא לַשִּׁיעוּרִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּית. אנגרמוס לַמִּידּוֹת וְלַשִּׁיעוּרִין. אָמַר לֵיהּ. פּוּק אֱמוֹר לוֹן. אנגרמוס שֶׁאָֽמְרוּ לַמִּידּוֹת וְלֹא לַשִּׁיעוּרִין. נְפַק וְאָמַר לוֹן. בַּר נַשׁ דְּתַנָּה כְּבָשָׁה דָא הִינּוֹ חָֽבְשִׁין לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בעשירות חייב להכריע לו טפח. טעמא דהכרעת טפח קמ''ל דאם הוא במקום שנהגו להכריע ואין שוקלין עין בעין ההכרעה היא במקום העשיריות כמו שאם היה שוקל עין בעין שאז היה צריך להוסיף לו עשיריות ששנו ולפיכך במקום שמכריעין שיערו שיכריע טפח תחת העשיריות:
כתיב מאזני צדק ואבני צדק איפת צדק והן צדק יהיה לכם ודרשו כשיהיו מאזני צדק וגו' יהיה לכם ממון הרי מתן שכרה בצידה:
אין ב''ד מוזהרין עליה. שאם זה אינו רוצה לקבל השכר אין הב''ד נזקקין לכך ופריך הש''ס יהיה לך כתיב במשנה תורה אבן שלמה וצדק יהיה לך ודרשו מכאן שצריך למנות אנגרמוס אגרדמין הם הממונים להשגיח על המדות:
תימר הכן. בתמיה שאין ב''ד מוזהרין עליה:
כיני מתניתא. כן צריך לשנות בברייתא שאין ב''ד נענשין עליה אבל מוזהרים הם על כך:
והוה מחי על מכילתא. על המדות היה מוחה ומלקה אותן אבל לא על השערים שלא היה מקפיד אם מוכרין בשער היוקר:
חבשיה. הניחו ריש גלותא לרב במאסר דהוה סבירא ליה דמעמידין אגרדמים גם על השערים ומפני מה לא השגיח על כך:
גביה. דרב וא''ל רב אנגרמוס וכו' ואין אנו מוזהרין על השערים:
דתנא כבשה דאהינו. שהוא שונה דברים העיקרים והכבושים. ומענין דאמרינן ממני יצאו הדברים כבושים:
חבשין ליה. והין חובשין אותו בתמיה וכלומר דודאי הוא יודע עיקרו של הדבר והדין עמו:
הדרן עלך המוכר את הספינה
משנה: הַשׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָונִי וּמָדַד לוֹ בְּאִיסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִיסָּר שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִיבֵּד אֶת הָאִיסָּר הַחֶנְוָונִי חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר שֶׁעַל מְנָת כֵּן שִׁילְּחוֹ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד הַחֶנְוָונִי לְתוֹכָהּ הַחֶנְוָונִי פָטוּר. הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִידּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַעַל הַבַּיִת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים. הַחֶנְוָונִי מְקַנֵּחַ מִידּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַׁבָּת וּמַמְחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַׁבָּת וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּלַּח אֲבַל בַּיָּבֵשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ. וְחַייָב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. 18a הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִים אֶחָד לָעֲשָׂרָה בַּלַּח וְאֶחָד לָעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה לֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה. לִמְחוֹק לֹא יִגְדּוֹשׁ. לִגְדּוֹשׁ לֹא יִמְחוֹק.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' זרע פשתן. דרובא דאינשי קונים אותו לזריעה מצי למימר אני לאכילה מכרתיו דאין הולכין בממון אחר הרוב:
מתני' המוכר פירות לחבירו סתם ולא פירש אם לאכילה או לזריעה:
זרעוני גינה. התם בגמרא מוקי לה כולה מתני' אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן דברי רשב''ג שרשב''ג אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין דודאי לזריעה קננהו הוי מקח טעות וחייב:
הרי זה. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה דדרך הפירות בכך ולא יותר:
עשר מתליעות. אכילות מהתולעים לכל מאה והוא הדין אחד לעשר:
עשר קוססות. יין רע שכבר התחיל להשתנות לכל מאה חביות או כדים ודוקא שאמר מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה כלומר לשום בתוך התבשיל ודרך להסתפק מעט מעט ממנו או שא''ל מרתף של יין סתם אבל אם א''ל מרתף זה של יין ולא א''ל למקפה נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות ואם א''ל מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין אפילו כולו חומץ הגיעו. ואם א''ל מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ולא אמר זה או שא''ל חבית של יין אני מוכר לך אע''פ שלא אמר למקפה נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל:
קנקנים בשרון. באותו המלכות:
עשר פיטסאות. שאינן מבושלות כל צרכן ושואבות את היין ומקבלן לכל מאה:
המוכר יין לחבירו והחמיץ. וכגון שנתנו הלוקח בכליו ואע''פ שא''ל למקפה אני צריך אינו חייב באחריותו אבל אם הוא בכליו של מוכר מצי א''ל הא חמרך והא קנקנך ולא מצי המוכר אומר לו לא איבעי לך לשהויי בקנקנים משום דאומר לו הרי הודעתיך שלמקפה אני צריך ולהסתפק ממנו מעט מעט:
ואם יודע שיינו מחמיץ. שאינו מתקיים וזה אמר ליה דלמקפה הוא צריך ולשהותו הרי זה מקח טעות דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:
יין מבושם. שיתקיים חייב להעמיד לו שיתקיים עד העצרת ומשם ואילך החום מקלקל:
וישן. אם מכר לו יין ישן נותן לו משל אשתקד משנה שעברה הקודמת לזו:
מיושן. צריך ליתן משל שלש שנים משנה דקודם אשתקד וצריך שיתקיים ולא יחמיץ עד החג כדי שיהו שלשה שנים שלימות:
לא יגדוש. ואע''פ שמוסיף לו בדמים:
מתני' השולח את בנו. קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין והביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו וכן עשה ושבר התינוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני:
החנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר שלא שלח זה את בנו הקטן להחנוני אלא להודיעו שהוא צריך לשמן ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת. והתם פריך לה אמאי חייב החנוני על הצלוחית הא אבידה מדעת היא שהוא עצמו נתן הצלותית ביד התינוק ומשני כגון שנטלה החנוני למוד בה שמן לאחרים והלכך נעשה גזלן עליה דקי''ל שואל שלא מדעת גזלין הוי וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר למריה ואע''ג דאהדריה לתינוק בהכי לא מיפטר:
שעל מנת כן שלחו. לשלוח לו ביד התינוק ואפי' על הצלוחית שלקח למוד בה לאחרים ס''ל לר' יהודה פטור דלא הוי אלא כשואל ומשהחזירו ליד התינוק פטור ואין הלכה כר' יהודה:
בזמן שהצלוחית ביד התינוק. ולא נטלה למוד בה לאחרים ואע''פ שנטלה למוד בה להתינוק שהוא פטור מדמי הצלוחית:
הסיטון. סוחר שקנה הרבה ביחד ומוכר להחנונים ואינו מוכר בתדירות כל כך כמו החנוני:
מקנת מדותיו. בשביל היין והשמן שנקרש בתוכן והמדה מתמעטת:
ובעל הבית. שאינו מוכר תדיר כסיטון מקנח פעם אחת לי''ב חדש:
חילוף הדברים. דכיון שהסיטון מוכר יותר בתדירות אין המשקה נקרש בתוכו ואין הלכה כרשב''ג:
וממחה. מקנח אבני משקלותיו ששוקל בהן דבר לח:
החנוני. שהוא מוכר תדיר ועוד שאינו חייב להטיף ג' טיפין כמו הסיטון ובעל הבית ומשתייר בכלי ונדבק בו מקנח מדותיו פעמיים בשבת:
לגדוש לא ימחוק. ואע''פ שפוחת לו מן הדמים אלא מודד כמנהג המדינה:
למחוק. להסיר מה שעולה על שפת המדה:
לא ימוד בגסה. במדה גדולה דהוי פסידא דלוקח שאינו נותן לו אלא הכרע אחד והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:
מקום שנהגו למוד בדקה. במדה קטנה:
ואחד לעשרים ביבש. אחד מעשרים לעשרים אם מוכר לו עשרים ליטרין ביבש מוסיף לו אחד מעשרים בליטרא שהוא אחד מארבע מאות. ומפני שהלח נדבק בכלי צריך להוסיף לו יותר מביבש. וכן לפי חשבון זה לעולם:
אחד לעשרה בלח. אחד מעשרה לעשרה אם מוכר לו עשר ליטרין לח מוסיף לו עשירית הליטרא שהוא אחד ממאה:
נותן לו גירומים. הכרעות:
היה שוקל לו עין בעין. כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:
וחייב להכריע לו טפח. במקום שנהגו להכריע חייב להכריע הטפח אם הוא משקל ליטרא או יותר אבל אם הוא פחות מליטרא א''צ הכרע כ''כ:
על כל משקל ומשקל. כל פעם ששוקל מקנח המאזנים כדי שלא יחלידו:
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה לֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה. לִמְחוֹק לֹא יִגְדּוֹשׁ. לִגְדּוֹשׁ לֹא יִמְחוֹק.
משנה: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וְלֹא צִימֵּיחוּ וַאֲפִילוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן אֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע טִינּוֹפֶת לַסְּעָה. תְּאֵינִים מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתוּלָּעוֹת לַמֵּאָה. מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לַמֵּאָה. קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסָּאוֹת לַמֵּאָה. הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ וְהֶחֱמִיץ אֵינוֹ חַייָב בַּאַחֵרָיוּתוֹ וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת. אִם אָמַר לוֹ יַיִן מְבוּשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. יָשָׁן מִשֶּׁל אֶשְׁתְּקַד. מְיוּשָּׁן מִשֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' זרע פשתן. דרובא דאינשי קונים אותו לזריעה מצי למימר אני לאכילה מכרתיו דאין הולכין בממון אחר הרוב:
מתני' המוכר פירות לחבירו סתם ולא פירש אם לאכילה או לזריעה:
זרעוני גינה. התם בגמרא מוקי לה כולה מתני' אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן דברי רשב''ג שרשב''ג אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין דודאי לזריעה קננהו הוי מקח טעות וחייב:
הרי זה. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה דדרך הפירות בכך ולא יותר:
עשר מתליעות. אכילות מהתולעים לכל מאה והוא הדין אחד לעשר:
עשר קוססות. יין רע שכבר התחיל להשתנות לכל מאה חביות או כדים ודוקא שאמר מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה כלומר לשום בתוך התבשיל ודרך להסתפק מעט מעט ממנו או שא''ל מרתף של יין סתם אבל אם א''ל מרתף זה של יין ולא א''ל למקפה נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות ואם א''ל מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין אפילו כולו חומץ הגיעו. ואם א''ל מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ולא אמר זה או שא''ל חבית של יין אני מוכר לך אע''פ שלא אמר למקפה נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל:
קנקנים בשרון. באותו המלכות:
עשר פיטסאות. שאינן מבושלות כל צרכן ושואבות את היין ומקבלן לכל מאה:
המוכר יין לחבירו והחמיץ. וכגון שנתנו הלוקח בכליו ואע''פ שא''ל למקפה אני צריך אינו חייב באחריותו אבל אם הוא בכליו של מוכר מצי א''ל הא חמרך והא קנקנך ולא מצי המוכר אומר לו לא איבעי לך לשהויי בקנקנים משום דאומר לו הרי הודעתיך שלמקפה אני צריך ולהסתפק ממנו מעט מעט:
ואם יודע שיינו מחמיץ. שאינו מתקיים וזה אמר ליה דלמקפה הוא צריך ולשהותו הרי זה מקח טעות דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:
יין מבושם. שיתקיים חייב להעמיד לו שיתקיים עד העצרת ומשם ואילך החום מקלקל:
וישן. אם מכר לו יין ישן נותן לו משל אשתקד משנה שעברה הקודמת לזו:
מיושן. צריך ליתן משל שלש שנים משנה דקודם אשתקד וצריך שיתקיים ולא יחמיץ עד החג כדי שיהו שלשה שנים שלימות:
לא יגדוש. ואע''פ שמוסיף לו בדמים:
מתני' השולח את בנו. קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין והביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו וכן עשה ושבר התינוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני:
החנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר שלא שלח זה את בנו הקטן להחנוני אלא להודיעו שהוא צריך לשמן ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת. והתם פריך לה אמאי חייב החנוני על הצלוחית הא אבידה מדעת היא שהוא עצמו נתן הצלותית ביד התינוק ומשני כגון שנטלה החנוני למוד בה שמן לאחרים והלכך נעשה גזלן עליה דקי''ל שואל שלא מדעת גזלין הוי וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר למריה ואע''ג דאהדריה לתינוק בהכי לא מיפטר:
שעל מנת כן שלחו. לשלוח לו ביד התינוק ואפי' על הצלוחית שלקח למוד בה לאחרים ס''ל לר' יהודה פטור דלא הוי אלא כשואל ומשהחזירו ליד התינוק פטור ואין הלכה כר' יהודה:
בזמן שהצלוחית ביד התינוק. ולא נטלה למוד בה לאחרים ואע''פ שנטלה למוד בה להתינוק שהוא פטור מדמי הצלוחית:
הסיטון. סוחר שקנה הרבה ביחד ומוכר להחנונים ואינו מוכר בתדירות כל כך כמו החנוני:
מקנת מדותיו. בשביל היין והשמן שנקרש בתוכן והמדה מתמעטת:
ובעל הבית. שאינו מוכר תדיר כסיטון מקנח פעם אחת לי''ב חדש:
חילוף הדברים. דכיון שהסיטון מוכר יותר בתדירות אין המשקה נקרש בתוכו ואין הלכה כרשב''ג:
וממחה. מקנח אבני משקלותיו ששוקל בהן דבר לח:
החנוני. שהוא מוכר תדיר ועוד שאינו חייב להטיף ג' טיפין כמו הסיטון ובעל הבית ומשתייר בכלי ונדבק בו מקנח מדותיו פעמיים בשבת:
לגדוש לא ימחוק. ואע''פ שפוחת לו מן הדמים אלא מודד כמנהג המדינה:
למחוק. להסיר מה שעולה על שפת המדה:
לא ימוד בגסה. במדה גדולה דהוי פסידא דלוקח שאינו נותן לו אלא הכרע אחד והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:
מקום שנהגו למוד בדקה. במדה קטנה:
ואחד לעשרים ביבש. אחד מעשרים לעשרים אם מוכר לו עשרים ליטרין ביבש מוסיף לו אחד מעשרים בליטרא שהוא אחד מארבע מאות. ומפני שהלח נדבק בכלי צריך להוסיף לו יותר מביבש. וכן לפי חשבון זה לעולם:
אחד לעשרה בלח. אחד מעשרה לעשרה אם מוכר לו עשר ליטרין לח מוסיף לו עשירית הליטרא שהוא אחד ממאה:
נותן לו גירומים. הכרעות:
היה שוקל לו עין בעין. כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:
וחייב להכריע לו טפח. במקום שנהגו להכריע חייב להכריע הטפח אם הוא משקל ליטרא או יותר אבל אם הוא פחות מליטרא א''צ הכרע כ''כ:
על כל משקל ומשקל. כל פעם ששוקל מקנח המאזנים כדי שלא יחלידו:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הַבּוֹרֵר צְרוֹרוֹת מִתּוֹךְ כֵּירִייוֹ שֶּׁלַּחֲבֵירוֹ חַייָב לִשְׁפוֹת לוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר. בָּאוֹמֵר. צְבוֹר וְאֶקְנֶה. אֲבָל אִם הָיוּ צְבוּרִין מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
לא בדא. אמרו דמחזיר לו הסאה דמכיון דכך היו בשעה ראשונה שמכר לו ודאי דעתו היה להקנות לו כל הציבור כמות שהוא ולא היה מקפיד על סאה ממין אחר שנתערב בתוך הכרי:
אבל אם היו צבורין משעה ראשונה. כך ונמצא אח''כ סאה חטין שנתערבו בו בתחלה:
באומר צבור ואקנה. הא דאמרי' דמחזיר לו התערובות באומר לו צבור מאה סאה שמורין לך וקנה אותן ואח''כ נפלה לתוכו סאה חטין:
חייב לשפות לו. לשלם כפי שיווי הכרי אם חטין חטין ואם שעורין שעורין כך ישלם לו הערך מה שבירר שהרי הפחיתו במידה שהיה יכול למוכרה כך והלוקח צריך לקבל רובע לסאה אבל עכשיו אינו יכול להחזירן לתוך הכרי דהוי כמערב פסולת בידים ושמעינן מיהת דמה שנתערב לתוך הכרי הוי כמו אותן מין של הכרי עצמו וא''כ ה''נ הוא כן דלאחר שנתערב סאה חטין לתוך כרי שעורים ואי אפשר לבררן הרי הוא כמין הכרי וצריך זה להחזיר לו סאה מן הכרי כמות שהוא:
הבורר צרורות. עפרורית בורר מתוך כרי של חבירו:
נשמעינה מהדא. דאיתמר התם במסכת כלאים:
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא שָׁאַל. סְאָה חִיטִּין שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה שֶׁלִּשְׂעוֹרִין. כֹּהֵן וְיִשְׂרָאֵל מָהוּ שֶׁיְּחַלְּקוּ אֶת הַשְׁבָח. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי שָׁאַל. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה שֶׁלְּחוּלִין. מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ מָהוּ שֶׁיְּחַלְּקוּ אֶת הַשְּׁאָר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יצחק בר טבליי שאל סאה חטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר. כלומר שמכר לו מאה סאה של שעורין ונפלה בהן אחת של חטין של המוכר מהו מי אמרינן דצריך הלוקח להחזיר לו הסאה יתירה שלא מכר לו ומן התערובות הוא מחזיר לו כמות שנתערב עכשיו או דילמא מצי הלוקח למימר אי אפשי בחטין שלך והשתא הואיל ואי איפשר לזה שיבור חטה חטה מן הכרי שנתערב וזה ממאי ליתן לו סאה מן התערובות א''כ דין הוא שיחלוקו באותה הסאה:
סאה של חטין. יש בכאן חלופי השיטות שנתחלפו בטעות וכצ''ל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח. ובשאלה השניה הוא דשייך סאה של חטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר. והבעיא לענין תרומה הוא משום דקי''ל תרומה בטלה באחד ומאה אלא דצריך להעלות הסאה תרומה מפני גזל השבט ונותנה לכהן ואם לא העלה את התרומה אלא זרע את הכל כמות שהן בתערובת אותה הסאה וגידולי מדומע חולין הן כדתנן בפ''ט דתרומות מיהו מיבעיא לן אם צריך ליתן להכהן השבח של אותה הסאה לפי חשבון או לא משום דאם נתבטלה נתבטלה ונהי דסאה עכ''פ צריך ליתן לו מ''מ אין לכהן חלק בשבח. ואגב דדמיא לענין השאלה שני' בענין הביטול נקט נמי להא:
הָכָא מְקַבֵּל עָלָיו. בְּרַם תַּמָּן יְמָעֵט. הָכָא וּבִלְבַד טְנוּפָה. בְּרַם תַּמָּן מִין. הָכָא וּבִלְבַד כְּדֶרֶךְ מַגָּעוֹ. בְּרַם תַּמָּן וּבִלְבַד כְּדֶרֶךְ מִשּׂוֹאוֹ. הָכָא רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. בְּרַם תַּמָּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁנֵי מִינִן הֵן וְאֵין מִצְטָֽרְפִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הכא ר' שמעון מודה. דהתם במתני' פליג ר' שמעון על הא דקאמר ת''ק בין שהיה הרובע ממין אחד בין משני מינין ואמר ר' שמעון לא אמרו אלא בשהרובע ממין אחד והכא ודאי מודה דאפילו הפסולת מכמה מינין מקבל עליו הרובע אלא דהתם משום כלאים הוא וקסבר ר''ש שני מינין אין מצטרפין:
ברם תמן ובלבד בדרך משואו. אבל התם דלענין איסורא הוא ע''כ דמוקמינן להמתני' דהתם שנתערבו לו בדרך משאו ממקום למקום וכדשקיל וטרי בהאי תלמודא התם מה אנן קיימין אם במתכוין לזרע אפילו חטה אחת אסור אם לערב אפילו כל שהוא אסור לערב ומסיק לה בשנתערבו דרך מכנס בשעה שהיה מכניס את התבואה מן השדה לתוך ביתו נפלו מאותו המין ונתערבו:
הכא ובלבד בדרך מגעו. כלומר שמקבל עליו רובע טנופת לסאה כמות שהן לפניו ולא אחר שהשיאן ממקום למקום דמחמת כן יורדין הטנופת למטה והוא מוכר לו ממה שלמעלה ואז אין צריך זה לקבל עליו הטנופת לפי חשבון דהוי כמערב בתחלה טנופת בתוך פירות שלו וזה אסור:
ברם תמן מין. אבל התם משום כלאים הוא ואם יש בו מין אחר צריך למעט:
הכא ובלבד טנופת. הוא דמקבל עליו שכן דרך להתערב רובע בסאה אבל מין אחר לא:
ברם תמן. בכלאים ריש פ''ב דתנן כה''ג כל סאה שיש בו רובע זרע ממין אחר ימעט עד שיהא פחות מרובע ומשום חומרא דכלאים הוא דאמרו דאין רובע בטל בסאה כדתנן במתני' וכדמפרש ואזיל:
הכא. בדין מקח וממכר קתני במתני' המוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע טנופת לסאה:
הלכה: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ כול'. 18b תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וְלֹא צִימֵּחוּ אֲפִילוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן אֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ מִתְחִילַּת הַזֶּרַע חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. מָהוּ נוֹתֵן לוֹ. דְּמֵי זַרְעוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יְצִיאוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
נותן לו. דמי יציאותיו. אף דמי יציאותיו שהוציא עליהן לחרוש ולזרוע צריך לשלם לו:
דמי זרעו. צריך להחזיר לו הדמים שקיבל ממנו בעד זרעו:
מהו נותן לו. כשהוא חייב באחריותו כמה ישלם לו:
גמ' אם התנה מתחילת הזרע. שהוא קונה אותו לזריעה חייב באחריותו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source